"הדבר הוודאי ביותר בחיים הוא המוות" אמר אלמוני וכיוון למהות הקיום שלנו.עם ההולדה שלנו נלווה תמיד מוטיב המוות.זהו מעין פרדוקס וסתירה פנימית אשר איתה אנו חייבים להתמודד בשגרה ,במחשבה, בדמיון וכחלק מרכזי בהוויה שלנו.
הדת מציעה פתרון לבעיה זו בהבטחה של העולם הבא.כל דת עם פתרונות הקסם שלה.כל דת עם מערכת אמונות, ציוויים ופעולות נדרשות. כל דת מסבירה לנו שאנו בני האדם לא נצליח להבין את הגיון החיים, את מהותם ואת פשרם."נפלאות הן דרכי האדם ונסתרות דרכי האל." זהו הביטוי שלנו שלא להבין אך לקבל את שקורה לנו.
החיים חולפים להם כה מהר.אינך מרגיש ולפתע, אינך ילד, גם לא נער ,גם לא בוגר.לפתע, אתה אדם מבוגר הנושא את עול שנותיו.אדם, שעובד או עבד, עוד מעט קט פורש לפנסיה ונמצא בצד השני של תוחלת החיים הממוצעת שלך.אותו מספר דמיוני המורכב ממספק רב של פרטים שאין קשר בניהם אך הם הקובעים לפחות תיאורטית עד מתי תחיה.
יום אחד גם אני אהיה חלק מאותה סטטיסטיקה.מותי יוסיף או יגרע את תוחלת החיים העתידית של הגברים בישראל.של האנשים בישראל. של האנשים בעולם.לא רוצה להיות שם.יודע שאהיה שם ואז..מה יקרה? יהי העולם הבא? נשימתי תעלם לה?לא אהיה לחלוטין?
שאלות של יום כיפורים אני שואל את עצמי.שאלות של הנפש.שאלות ללא תשובות.שאלות שאין עליהן תשובות.לפחות, עד היום לא חזרו משם מהעולם השני וספרו לנו מה קורה שם.נראה לי שגם לא יחזרו משם.
צם ביום הכיפורים הזה.זוהי עדיין שעת בוקר מוקדמת.סימתי עובדת.אישה גיבורה היא: צמה ועובדת שלוש משמרות במהלך יום הכיפורים הזה.אצטרף אליה מאוחר יותר. נלך גם יחדיו להתפלל את תפילת הנעילה.
לא אקבל את התשובות שלי בבית הכנסת.איני יודע כמה זה משפיע שאני צם.איני יודע כיצד אני בעיני אותה ישות אחרת, המקום. יודע "שבין אדם לחברו" אני משתדל לעשות את המיטב.להיות שם בשביל האחר.
גם בשביל האחרת שבחיי.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
